
געגוע
בלי שום סיבה הגיונית קמתי היום עם געגוע לאמא. לא יום השנה, לא יום הולדת, לא מזג אוויר שהיא אהבה, לא שיר ששמעתי ברדיו …. אולי זו הסבתאות שבי, אולי בגלל שדודי (אח של אמא) הוא איש יקר ואהוב, שמתמודד בגבורה ובאצילות עם הגיל המופלג שלו………🥰 השבוע שוב הרהרתי בשליחות

האתר חוגג חודשיים באויר
קורות חיים -אנגלית – 2025קורות חיים – מעודכןהאתר חי -עלה לאוויר לפני חודשיים וחצי . מרגש ללא ספק . התהליך היה עדין, איטי, מדויק ואישי מאוד . כל מילה נשקלה היטב. כל משפט. בדקתי את עצמי שוב ושוב שכל מילה תהיה אמת. שאני באמת מתכוונת לכל מה שאני אומרת. זה

והיה ו……
והיה ו…… הליווי של אדם לקראת סוף החיים, נוגע ביחס שלנו למוות ובאופן כמעט אוטומטי מעלה סירוב ודחייה. היתה לי הזכות גם לפגוש אנשים שמבינים לאן השביל הזה מוביל, הסכימו לקבל את הדרך, הסכימו להתמודד עם התוצאה המתקרבת והסכימו גם לדבר על זה . אבל….זה לא קורה תמיד. הליווי בכלל

לפעמים גם ילדים זקוקים לליווי
אז השבוע התחלתי מהלך של קורסים אונליין בנושא. זו פלטפורמת למידה מקוונת של : הארגון לטיפול פליאטיבי בילדים – בדרום אפריקה. היא מספקת קורסים מקוונים בתחום הטיפול הפליאטיבי בילדים, עם תוכן עשיר, אינטראקטיבי ונגיש, למגוון אנשי מקצוע. בסוף הקורס יש מבחן (ותאמינו לי, לא קלים המבחנים …. ובאנגלית כמובן) וכשהציון

דמעות מרות
אז יש אתר. העולם יודע איפה אני ואיפה הלב שלי . חלק מהאנשים מברכים, חלק מופתעים, חלק מתרחקים. לא ממני. מהנושא, מהעובדה שזה קרוב אליהם, בדיוק כמו שזה קרוב לכולנו. אני מבינה את זה . כולנו מחפשים ריפוי (גם אני) , מברכים "רק בריאות" (גם אני), מתפללים לרפואת…. (גם אני)

ספרים, מאמרים ואנשים טובים באמצע הדרך
את הדרך שלי עד לכאן לא עשיתי לבד. וביציאה לאור של האתר הזה זו הזדמנות לציין כמה מפגשים מכוננים וחשובים לתהליך ולהבנה שזה המקום שלי. ללוות תהליכי חיים כולל סוף חיים . אז קודם : אמא – שהיתה לי הזכות ללוות אותה בחודשי חייה האחרונים והליווי הזה מהוו בשבילי את

מעשה של גדולים
אז כ"מעשה של גדולים" -( ככה היתי קוראת לדברים שעשיתי בתור נערה ונחשבו אז, בעיני כמובן, למעשים שרק גדולים עושים ) אז כ "מעשה של גדולים " התחלתי לבנות לעצמי אתר. לא. לא לבד בעזרתו של איש מקצוע שגם החיבור אליו היה נס קטן. תהליך מרגש, מדייק, מעלה זכרונות, מעלה

עוד מחשבות על ליווי
עוד מחשבות על ליווי רוחני. על התחושות של הרגע ההוא, הממש קטן, הראשוני. של – לפני בעצם……. אז אני מקבלת שם של מלווה חדשה……. הרצון להכיר ולקבל כמה שיותר אינפורמציה נמצא ביחד עם הסקרנות והיכולת להגיע עם ״דף לבן״ ולהיפגש. פשוט לפגוש מישהי בלי להכיר. גם בתקופות שטיפלתי בילדים, בנערות

בצער רב אנו מודיעים על
אתמול נפטר איש יקר .. חבר. היום ליווינו אותו בדרכו האחרונה. בדרכו האחרונה לפי מה שכולם אומרים. בדרכו האחרונה במציאות שלנו. בדרכו האחרונה בגוף הזה. בדרכו האחרונה בחלק הזה של המסע. השגרה/הסימנים הראשונים/ הגילוי/ ההתמודדות/ המחלה/ ההתדרדרות/ הטיפול/ ההבנה שמחלחלת לאט לאט/ התורנויות ליד מיטתו/ העטיפה האוהבת……… הכל קרה מאוד