עוד מחשבות על ליווי

עוד מחשבות על ליווי רוחני. על התחושות של הרגע ההוא, הממש קטן, הראשוני. של – לפני בעצם…….

אז אני מקבלת שם של מלווה חדשה…….

הרצון להכיר ולקבל כמה שיותר אינפורמציה נמצא ביחד עם הסקרנות והיכולת להגיע עם ״דף לבן״ ולהיפגש.

פשוט לפגוש מישהי בלי להכיר.

גם בתקופות שטיפלתי בילדים, בנערות בסיכון, במתמודדי נפש ובכלל אנשים עם  סיפורים מורכבים – היתה התלבטות בין לקרוא את כל החומר שיש לבין – להכיר – לתת לאינטואיציה שלי, לחושים שלי לנווט אותי למה שנכון – כאן ועכשיו.

העבר, הסיפורים מהילדות וכו נראו לי פחות חשובים לרגע הפגישה .

ועכשיו, בשלב זה של החיים שלי – בליווי – זה אותו הדבר. 

ואז אני מקבלת שם וכתובת וקובעת מועד לפגישה…

הנסיעה לשם…

השביל לבית…

הכניסה לבניין……

הריח הראשון שפוגשים……

האווירה שיש בתוך הבית……

הסגנון של הריהוט…..

הצבעים השולטים בבית…..

הכוס שבה מזגו לי מים ……

הפצצה של אינפורמציה, דעות (לא מבוססות בעליל), תחושות (לא קשורות ולגמרי שלי), מסקנות (מוקדמות מדי) דעות (לא ממש רלוונטיות), החלטות (העומדות מן הסתם להשתנות) ……….

הכל מתערבב בהכל.

ובעצם כל אלו מהווים ״פרוזדור״ ל : התכוננות פנימית והתרוקנות ממחשבות קודמות, יחד עם פתיחת הלב למפגש חדש, יחד עם  תחושת אחריות וכבוד לקראת המפגש ולפעמים גם חששות או דריכות טבעית.

מאחורי ההפצצה הזו של האינפורמציה – יש מישהי שמחכה לי. מישהי שלפני שבאתי היא בטוח חשבה על זאת שתכף תגיע….

סגנון הבגדים שלה……

הגיל שלה……

הניסיון שלה…..

האם הבית מספיק מסודר……

מה היא תחשוב עלי….

שהסיפור שלי לא יבהיל אותה …..

הפצצה של שאלות, דעות (לא מבוססות בעליל), תחושות (לא קשורות ולגמרי שלה) , מסקנות (מוקדמות מדי), דעות (לא ממש רלוונטיות לעכשיו), החלטות (העומדות מן הסתם להשתנות)……

הכל מתערבב בהכל.

ובעצם כל אלו מהווים ״פרוזדור״ לאי-ודאות לגבי מה יקרה במפגש, יחד עם תקווה מהולה בחשש, יחד עם שאלות כמו "האם אוכל להיפתח?" "האם יבינו אותי?" ולעתים יחד עם תחושת פגיעות או חשיפה

הרגעים האלה לפני המפגש הם כמו סף – threshold – מרחב ביניים, עדין ומשמעותי,

מרחב סף, נקודת המעבר בין שני מצבים.

שיכול להיות המפתן של הדלת, המעבר בין היום ללילה, מעבר בין עונות – במובן הפיזי

וגם יכול להיות המעבר בין קודש לחול, בין הלא ידוע לידוע – במובן הרוחני

וכמובן במובן של הליווי הרוחני – המעבר שין שני אנשים זרים שהופכים למלווה ומלווה, המעבר בין בדידות לחיבור והמעבר מהיומיום השגרתי שלי ושלה – למרחב המקודש של המפגש.

המעבר הזה דורש תשומת לב מיוחדת . צניעות רבה. אהבת אדם שלווה פנימית, נועם, הכרה בקדושת הרגע ומודעות לעדינות של המעבר .

ומכיוון שאי אפשר בלי פניני החוכמה שאמא שלי. מספר 344

Avant de parler,  il faut tourner sa langue dix fois dans sa bouche.

לפני שאתה מדבר, תסובב 10 פעמים את הלשון בפה שלך.

ואז מתיישבת – לוקחת כמה נשימות עמוקות בהתכוונות להיות נוכחת. פשוט נוכחת.

ההמשך – פחות רלוונטי כרגע.

תודה על הזכות לחוות את המעבר הזה שוב ושוב

תודה על האהבה, תשומת הלב, העדינות והצניעות והנועם שאני מוצאת בתוכי להביא למפגשים האלו

ותודה על הזכות להיות אדם חופשי.