מתה לקפה – קבוצה חדשה

אתמול הנחתי את המפגש המסכם של "מתה לקפה". קבוצת אנשים אמיצה, כנה ומוכנה לתהליך. זכות גדולה נפלה בחלקי להנחות את המסע הזה **** אנחנו לא כאן לנצח. וזה לא עושה את החיים עצובים – זה עושה אותם יקרים. בתוך כל מ שלא בשליטתנו, נשארת האפשרות להיות רגע אחד באמת. להקשיב.

בשנה האחרונה אני פוגשת יותר ויותר אנשים שרוצים לדבר על מוות – פשוט "לקרוא לילד בשמו". באומץ. אבל לא יודעים איפה ואיך. אולי זה קשור לשנתיים שעברנו? אולי זה קשור לדור הזה? ואולי זה קשור לזה שלאט לאט נפתח מרחב פתוח ובטוח להביא את הנושא הזה. מתוך זה נולדו קבוצות