יומן מסע #1 –
לא הודו, לא צרפת, לא ריטריט צום מים ולא יוון. יומן מסע – הספר .
יש הרבה מעשים שעשיתי בחיים שלי שאני קוראת להם "מעשה של גדולים".
כשקניתי את התוף הראשון שלי, כשנישקתי בחורה, כשעזבתי את ההייטק אחרי 22 שנה, כשקניתי לעצמי טבעת זהב ענקית (מצחיק אותי עכשיו שעשיתי דבר כזה) כשקניתי לבד בית, כשבניתי לעצמי אתר ועוד…. והיום.
בימים אלו אני בעיצומו של "מעשה של ענקים" לא רק "מעשה של גדולים". לפני כמה שבועות חתמתי הסכם עם הוצאת ספרים ויצאתי לדרך מלווה ע"י צוות גדול ומקצועי לכתיבת ספר. כל אנשי המקצוע הקשורים למאורע, עריכה, פרסום, שיווק ובעיקר (לבקשתי) אנשים שיעודדו ויחזקו כל שלב ושלב. אז יצאתי לדרך : "כתיבת הספר הראשון שלי" 
אז כרגע אני בעיקר בשלב הליקוט. מסמכים ישנים, תיקיות ישנות במחשב, ארגזים מהמחסן עם עדויות מהילדות, שיחות עם אנשים ועוד.
התחלתי לכתוב ומחקתי וכתבתי ושיניתי ותיקנתי וחוזר חלילה. תהליך מרגש שמפגיש אותי גם עם הקונפליקט בין לשמור עלי, על הסיפור שלי, על הדברים "הלא כל כך חיוביים" בהיסטוריה שלי – לבין האותנטיות והכנות שלי שהן מאוד חשובות לי ובלעדיהן, אולי אין טעם במעשה הזה בכלל.
פתגם 307 :
Ne monte pas sur le plongeoir si tu n'as pas l'intention de te jeter à l'eau.
אל תעלה על המקפצה אם אין לך כוונה לקפוץ למים
מדהים איך כל ישיבה מול המסך והמילים שנכתבו, מעלה עוד ועוד סיפורים ואירועים שנשכחו ממני ועכשיו מוצאים את מקומם בפרק זה או אחר.
ההתרגשות גדולה מאוד ואפילו מדירה שינה מעיני. גם את הפוסט הזה, על הנושא, אני כותבת אחרת מכל הפוסטים האחרים.
פרקים עיקריים, ספירת מילים, כרונולוגי או לא?, איך הוא יקרא בכלל? איזה ציור לשים על הכריכה? הכל – מאז ועד היום או להשאיר משהו לספר השני?
אני בן אדם משימתי ויסודי לכן חלק מסוים ממני רוצה להתקדם מהר ולראות את הסוף וחלק ממני מבין את היופי של התהליך והחיפוש אחרי המילה הנכונה והסיפור הנכון.
זהו – אמרתי את זה.
תודה על הזכות לכתוב את עצמי
תודה על הזכות לבחור בין מילה למילה
תודה על הזכות לפגוש אנשים שתומכים, דוחפים, מפרגנים ואוהבים
תודה על הזכות להיות אדם חופשי.
נ.ב הספרים ? לא אמיתיים כמובן. 
