אז כ"מעשה של גדולים" -( ככה היתי קוראת לדברים שעשיתי בתור נערה ונחשבו אז, בעיני כמובן, למעשים שרק גדולים עושים )
אז כ "מעשה של גדולים " התחלתי לבנות לעצמי אתר. לא. לא לבד בעזרתו של איש מקצוע שגם החיבור אליו היה נס קטן.
תהליך מרגש, מדייק, מעלה זכרונות, מעלה את הערך העצמי, שואל שאלות נוקבות, מעמיד אותי בפני דילמות חדשות ועוד ועוד ועוד……
המניע לבניית האתר הוא כמובן מה שאני עושה בכמה שנים האחרונות, מה שקוראים : ליווי רוחני .
אז זהו שפתאום עצרתי והבנתי שהמילה רוחני – לא ממש ברורה.
שאלתי אנשים בעלי ניסיון, בדקתי בחול, התעייצתי עם הצ'ט (טוב בלעדיו כבר אי אפשר), ישבתי, כתבתי, חשבתי ……
והבנתי שעדין המילה הזו לא ממש ברורה.
אז עוד כ "מעשה של גדולים" – האתר לא מדבר על ליווי רוחני !
כמובן שיהיה שם סוף חיים, וגם המילה מוות תהיה, תהליכים, סוגי ליווים וגם יהיו שם סיפורים מרתקים, חוויות ואפילו המלצות. אבל בעיקר : יהיה שם לב.
כי בליווי : הלב שלי במקום הנכון .
הליווי הוא אישי, משפחתי, אינטימי, מורכב, בשיחה, בשקט, בצלילים, וכן גם לפעמים רוחני משהו, אבל הוא גם מאפשר, הוא אמיץ, גם לא שיפוטי וגם נוכח ומלא אהבה.
פעם שאלתי אותה למה היא מתכוונת במשפט הזה וזה תמיד הביא אותנו בין השאר לדבר על הסוף, על המוות, על התגובה של האנשים לנושא, על הזקנה, על בגידה של הגוף, על היכולות שנגמרות, הראיה, השמיעה, היציבות ועוד….
על השיחות האלו אני לא רק מודה אלא גם לוקחת אותן איתי ומוסיפה אותן ל"ארגז הכלים" בבואי לליווי חדש.
אם זה אדם שמתמודד עם סוף חייו, אם ההתמודדות היא בתוך המשפחה, ואם ההתמודדות היא התהליך של המחלה ויש עוד תקווה – בכל המקרים, האומץ שלי להגיד את המילים בקול רם – פותח לא רק את הלב שלי אלא גם את הלב של האדם מולי . וגם על זה אני מודה
תוך כדי החודשים האחרונים לחייה – נולדו לה גם נינים חדשים (הנכדים שלי ) שהיא אפילו לא הספיקה להכיר ….
ויכולתי לראות בלב פתוח, איך התלות, ה"חוסר אונים" שלהם גורמת לאהבה הענקית להיפתח, ללב הענק לגדול עם כל מפגש ומפגש עם הרך הנולד…..
לעומת הקושי, העצב, ה"מטריד" – מול כל היכולת האלו שנגמרת בחיים שלה……
אז תודה על "מעשה של גדולים" – בנית האתר (הלינק יגיע בקרוב )
תודה על היכולת להיות נוכחת, להביא לכל מפגש את הלב שלי (ולהשאיר בבגג' של האוטו את האגו שלי )
ותודה על הזכות להיות אדם חופשי