געגוע

בלי שום סיבה הגיונית קמתי היום עם געגוע לאמא.
לא יום השנה, לא יום הולדת, לא מזג אוויר שהיא אהבה, לא שיר ששמעתי ברדיו ….
אולי זו הסבתאות שבי, אולי בגלל שדודי (אח של אמא) הוא איש יקר ואהוב, שמתמודד בגבורה ובאצילות עם הגיל המופלג שלו………🥰
השבוע שוב הרהרתי בשליחות שלקחתי על עצמי בליווים שאני עושה. ושם אני חוזרת ל״ברכת הדרך״ שקיבלתי ממנה בעצם היותה.
בתקופה האחרונה לחייה היתה לי הזכות להיות – עדה (השומעת עדות)
הייתי עדה למחשבות שלה.
לאמירות שלה. (בעיקר ״רק אלוהים יודע״ ) ועוד הרבה מאוד פניני חוכמה שמסתתרות בין המשפטים הרגילים…
למיליון השאלות שלה , והיו לה המון – על הכל.
לקיטורים שלה – בתור דעתנית גדולה, היה לה מה להגיד על הכל בערך.
ולשירה שלה 🤗
כן היה לה הרגל לתרגם מילים של שירים שהיא אוהבת – לצרפתית. בחרוזים.
כשהיה לה מצב רוח טוב הייתי יושבת לידה על המיטה ומקליטה אותה שרה.
בקול עייף וצרוד אבל היי עברה את ה 90. 🙂
״הנני כאן״ הפך ל: …… Je suis ‘ici
"איפה את אהובה? " הפך ל : ……?Ou est-tu' ? Ou es -tu ma bien aimée
ו "הו אדמתי "….. הפך ל : ……..Ô ma terre
בימים ובשעות האלו – הייתי עדה.🙏
מה להיות עדה? לשמוע עדות? להחזיק מרחב? להיות עדה-נוכחת?
זה ליווי בעצם!
לשבת ולהיות נוכחת
בתפילה .
לא כדי לתקן.
לא כדי לייעץ.
לא כדי להוביל.
להאזין לכל מה שנאמר, פחדים, על מה שלא הספיקה, על אהבות, על חרטות, סודות, כעס , על מה שכואב.
לפעמים בשתיקה, בדמעה, במבט.
להשתיק את הקול הפנימי שרוצה לענות, להביע דעה ובעיקר לשתף גם.
לשבת מול המלווה בלב פתוח וגב יציב.
לשקף את מה שקורה, להיות מראה שמראה את האמת, גם אם זה הרגעים האחרונים
גם כשהמלווה אפילו לא יודעת שהיא “נותנת עדות”.
אני כן יודעת – כי אני שומעת אותה. בנוכחות שלי אני מצהירה :" אני רואה אותך, אני שומעת אותך, את לא לבד.
ומה קורה ממול? לדוברת ? ל: נותנת העדוֹת, למעידה ? 🙏
התחושה של ״אני מדברת״ ויש עדה שמקשיבה לי נותנת תחושה ממשות . הפחדים נמסים בעדינות.
תחושת הקלה, תחושת פגיעות נעימה (כי סוף סוף אפשר להיות אמיתי),
תחושה חזקה של ״אני לא לבד״,
אולי ״הזדמנות אחרונה להגיד את האמת שלי ״ ובעיקר תחושה של ״הרגע הזה חשוב מאוד ״ כי יש עדות והיא תישאר גם אחרי.
אמא שלי הייתה שואלת אותי : את מאמינה לי ? מה את אומרת על מה שסיפרתי ? את פסיכולוגית (אני לא ! אבל זאת הייתה הדרך שלה לחבר את תחומי ההתעסקות שלי בנפש האדם ) אז את מבינה נכון ?
הרגשה ש: הנה יושבת מולי מישהי שלא מפחדת, וזה כשלעצמו מאפשר לי להניח את עצמי, לשחרר, "להתפטר" מכל התפקידים – אפילו לרגע קט.
ורגע כזה – הוא חסד ענק.
תודה על הזכות להיות עדה 🙏
תודה על הזכות לאפשר רגעי חסד 🙏
תודה על הזכות להיות "נותנת עדות" ולהיות מעידה בעצמי – אחרי ההכלה של כל העדויות ….🙏
ותודה על הזכות להיות אדם חופשי 🙏🙏